פסק-דין בתיק תא"ק 10266-09

בשתי עסקאות שבהן התקשר התובע עם חברה הרשומה ברומניה, רכש הוא, בתיווכו של הנתבע,  קרקעות ברומניה תמורת 210,000$. במועד מאוחר לעריכת העסקאות נחתם בין התובע לבין החברה והנתבע הסכם לביטולן, שעליו חתומים התובע והנתבע, ובו נאמר שבמעמד חתימתו, הוחזרה לתובע מלוא התמורה ששילם (להלן - הסכם הביטול). התובע טוען, כי היה זה הסכם למראית עין אשר נועד ליצור מצג שהעסקאות בוטלו, וכי בפועל לא הושב לו כספו. מכאן תביעתו על סך של 900,578 ש"ח, המורכבת מהסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (800,578 ש"ח) ומסך של 100,000 ש"ח, אשר נתבע בגין אבדן רווחים, בזבוז זמן ועוגמת נפש.

בתום שמיעת ההוכחות (בתאריכים 24.4.2012, 1.5.2012 ו-30.5.2012), ולאור הערת בית המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, שבמסגרתה הוגדרה השאלה היחידה הטעונה הכרעה, כלהלן:

"השאלה היחידה השנויה במחלוקת היא, האם במקביל לחתימה על ההסכם שצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע [שזהו הסכם הביטול], החזיר הנתבע לתובע את מלוא הסכום (210,000$). יחד עם זאת מוסכם עלינו שהצדדים יכולים להתייחס בסיכומיהם גם לשאלת מהימנות הצדדים".

לבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם בעניין השאלה האמורה הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 24.6.2012 ומטעם הנתבע הוגש ביום 25.7.2012.

א.         עיקרי העובדות הרלוונטיות להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת

2.         הנושא השנוי במחלוקת הוא כאמור, מצומצם ומתמקד רק בשאלה אם בעת החתימה על הסכם הביטול, שלפיו בוטלו העסקאות שבהן התקשר התובע, אמנם הושבה לו מלוא התמורה ששילם. לפיכך, נעמוד על עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניין זה.

3.         לפי טענת הנתבע, בתחילת שנת 2007 פנה אליו אדם בשם חיים סלומון, אשר פעל בשם חברה בבעלותו הרשומה ברומניה, ששמה BH Milenium Romania (כך נרשם Milenium במקור) (להלן גם - BHאו החברה), והציע לו לתווך בעסקאות למכירת קרקעות ברומניה למשקיעים. דובר בהשקעה בקרקעות אשר על-פי הנטען, ייעודן היה לחקלאות וחברת BH פעלה להשביחן בכך שייעודן ישונה לבניה, ולפיכך הייתה ציפייה שערכן יעלה באופן ניכר לעומת עלותן בעת ההשקעה. מאחר שלאחר שינוי ייעודן כאמור, תוכנן למוכרן, דובר בעסקאות אשר על-פי ההערכה, צפוי היה שיניבו רווחים גדולים ומשמעותיים תוך פרק זמן קצר יחסית. עם זאת, אין מחלוקת כי דובר בהשקעה ספקולטיבית.

שכרו של הנתבע, שנענה להצעה לתווך בעסקאות האמורות, היה בקרקעות ולא בכסף. הנתבע פרסם את הדבר וכפי שעלה מן העדויות שנשמעו, הייתה לכך היענות בקרב אנשי הקהילה החרדית שעימם נמנים התובע והנתבע. אולם עוד עלה מן העדויות, כי בשונה מהתובע, רוב המשקיעים רכשו באלפי דולרים בודדים בלבד. עובדה נוספת שאינה שנויה במחלוקת היא, שהתמורה עבור מכירת הקרקעות ברוב העסקאות שבהן תיווך הנתבע ובהן גם בעסקאות שבהן התקשר התובע, שולמה במזומן והועברה בדרכים שונות אל החברה ברומניה או אל סלומון. התשלום בדרך זו נעשה בשל סירובם של המשקיעים, וכך גם סירובו של התובע, שהעברת כספי התמורה עבור הקרקעות שרכשו תיעשה באפיקים "רשמיים" (ראו בין השאר, בעדותו של הנתבע בעמ' 28 שורה 19 עד עמ' 29 שורה  3 וכן בעדותו של התובע בעמ' 11-10).

4.         בין הפונים אל הנתבע היה גם אדם בשם ציון סעדון, שהציג את עצמו כרב של קהילה גדולה. סעדון נסע לרומניה, נפגש עם בעליה של חברת BH ועם סלומון, עם אנשי מקצוע שונים ובהם אדריכלים, עורכי-דין ומתווכים ואף עם ראש העיר בראשוב ברומניה, שהקרקעות שנמכרו היו בתחומה, וכן ביקר בקרקעות עצמן. לאחר שערך את הבדיקות המתאימות ושוכנע שהעסקה אמיתית ואף כדאית, החליט להמליץ עליה לאחרים ובין השאר גם לתובע.

פגישה ראשונה של התובע עם הנתבע, נערכה בביתו של סעדון, שבה הודיע התובע כי הוא מסתמך על הבדיקות שערך סעדון והחליט להתקשר בעסקה לרכישת הקרקעות ולהשקיע סך של 140,000$. הסכם בין החברה לבין התובע נערך ביום 21.2.2008, ואין מחלוקת שהתובע שילם את מלוא התמורה (ההסכם ואישורי חלק מהתשלומים - נספחים א' ו-ב' של תצהיר התובע).

בחודש מאי 2008 נסע התובע בעצמו לעיר בראשוב ברומניה וערך סדרת פגישות עם סלומון, בעל החברה, ועם גורמים רבים נוספים וכן ביקר בקרקע עצמה. במהלך ביקורו זה הקים התובע חברה ברומניה, שבאמצעותה רכש את הקרקעות, ואף שכר את שירותיו של עורך-דין מקומי (פסקה 17 בתצהיר התובע; עמ' 13 שורה 20 ואילך). ביום 26.5.2008, במהלך שהייתו ברומניה, חתם התובע על הסכם נוסף שלפיו רכש קרקעות נוספות תמורת סך של 70,000$, ואין מחלוקת שגם מלוא התמורה בגין קרקעות אלו שולמה, הגם שלא צורף כל מסמך בעניין זה (ההסכם - נספח ד' של תצהיר התובע). כך שסך כול השקעתו של התובע בקרקעות ברומניה היה בסך של 210,000$.

5.         הסכם הביטול נחתם ביום 3.7.2008. בהסכם זה נקבע שהעסקאות וההסכמים שעליהם חתם התובע כאמור לעיל, מבוטלים ושבמעמד חתימת ההסכם קיבל התובע לידיו את מלוא התמורה ששילם במסגרת העסקאות. ההסכם הוא בין התובע לבין החברה או הנתבע או מי מטעם החברה, ואין מחלוקת על כך שבמועד האמור חתמו התובע והנתבע על ההסכם, שבו גם נאמר במפורש, כי הם מצהירים שחתמו עליו מרצונם הטוב והחופשי.

המחלוקת היא כאמור בפתח הדברים, בשאלה אם אמנם במעמד חתימת הסכם הביטול החזיר הנתבע לתובע את מלוא כספו, בסך של 210,000$, כפי שטוען הנתבע, או שמא ההסכם נחתם למראית עין בלבד, וכי חרף חתימת התובע על ההסכם, לא הושב לו דבר מהסכום ששילם.

ב.         עיקרי טענות הצדדים

6.         טענת התובע בעניין חתימת הסכם הביטול היא שביום 3.7.2008, מועד חתימת הסכם הביטול, פנה אליו הנתבע ואמר שישנן בעיות עם סעדון, אשר דורש "דמי תיווך סחטניים" בסך של כ-50,000$. מסיבה זו הציע הנתבע, כך לטענת התובע, לערוך הסכם שבו ייאמר שההסכמים שנחתמו עם התובע והעסקאות שבהן התקשר, מבוטלים, וכך לא יוכל סעדון לתבוע את דמי התיווך הגבוהים שדרש. לפי טענת התובע, הוא נענה להצעת הנתבע והסכים לעריכתו של הסכם למראית עין, שלפיו העסקאות לכאורה, בוטלו בעוד שבפועל לא בוטלו. מסיבה זו, כך טען התובע, הוא התנה זאת בכך שהנתבע יחזיר לידיו את הסכם הביטול מיד לאחר שיציג אותו לסעדון. כך נחתם הסכם הביטול, אך לטענת התובע, בפועל נמנע הנתבע מלהחזירו לידיו ואף לא החזיר לו את כספו.

לטענת התובע, לאחר שנחתם הסכם הביטול בנסיבות האמורות, ולאחר שנודעו לו עובדות שעוררו את חשדותיו באשר ליושרו של הנתבע ולאמיתות העסקאות, הוא פנה ביום 22.7.2008 אל סלומון וביקש פרטים מדויקים על העסקאות ונענה ביום 24.7.2008 (הפנייה והתשובה - נספחים ז' ו-ח' של תצהיר התובע). בתשובתו של סלומון, כך לטענת התובע, נאמר שהעסקאות תקפות וכי אין זכר לביטולן. לפיכך לטענתו, עובדה זו כמו גם עובדות נוספות שאליהן נתייחס בהמשך, מחזקות את טענתו שההסכם נחתם רק למראית עין וכי כספו לא הושב לו.

7.         מנגד טען הנתבע, כי זמן מה לאחר חתימת ההסכם השני, פנה אליו סעדון וביקש דמי תיווך בסך של 50,000$. הנתבע העביר את פנייתו של סעדון אל החברה, שהודיעה לנתבע כי אינה מסכימה לשלם את הסכום הגבוה והמופקע שביקש סעדון. בעקבות תשובת החברה, השיב הנתבע לסעדון במכתב מיום 1.7.2008, שבו התייחס אל דרישותיו (נספח ו' של תצהיר הנתבע).

סמוך לאחר מכן, הודיע התובע לנתבע כי הוא חושש לכספו, כי אינו מעוניין בעסקאות שבהן התקשר, ולכן הוא מעוניין לבטלן ומבקש את כספו חזרה. לפי טענת הנתבע, באותה עת החברה כבר מכרה קרקעות בסכום של כ-3,000,000$ בעיקר למשקיעים מקרב הציבור החרדי, ובשל חשש מנזק שיסב התובע לשמה של החברה, החליטה לפנים משורת הדין, להיענות לבקשת התובע ולבטל את כל העסקאות עמו. מסיבה זו לטענת הנתבע, נחתם כאמור, הסכם הביטול ולנתבע הושב מלוא כספו.

ג.          דיון והכרעה